עידן הדאגרוטיפ
הצילום המשפחתי החל כבר עם המצאת הדאגרוטיפ בשנת 1839 על ידי לואי דאגר.
תהליך הצילום בדאגרוטיפ היה מסובך ויקר, אבל בכל זאת צילום משפחות הפך לז'אנר הפופולרי ביותר והסטודיואים לצילום פורטרטים הפכו לפופולריים כבר באמצע המאה ה-19.
בגלל זמני החשיפה הארוכים, נדמה שכולם היו מאוד רציניים ולא חייכו בכלל, אבל בכל זאת, זו הייתה התקופה הראשונה בהיסטוריה בה אנשים יכלו לתעד את עצמם ובני משפחותיהם ולשמר זכרונות משפחתיים.
מצלמת הדאגרוטיפ סיפקה תמונה אחת בלבד ועלתה בין חודש לחודשיים עבודה – כך שמי שיכלו להרשות לעצמם תמונה משפחתית היו רק בני המעמד הבינוני והגבוה.
כרטיסי ה-Carte de Visite
בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, הצגת ה – Carte de Visite (תצלום קטן המותקן על כרטיס) חוללה מהפכה בצילום המשפחתי. הז'אנר הומצא על ידי אנדרה-אדולף-אוג'ן דיסדרי André-Adolphe-Eugène Disdéri – הצילומים הקטנים והזולים האלה הפכו לדרך פופולרית לשתף תמונות עם חברים ובני משפחה.
כרטיסי ארון – Cabinet (כאלו שמניחים לתצוגה על ארונות בסלון למשל), היו גרסאות גדולות יותר של ה-Carte de Visite, והפכו לפופולריים מאוד בשנות ה-70 של המאה ה-19. הם הפכו את הדיוקן המשפחתי לנגיש עוד יותר.
מהפכת קודאק – Kodak
נקודת מפנה משמעותית הגיעה עם הצגת מצלמת קודאק על ידי ג'ורג' איסטמן בשנת 1888. הסיסמה "אתם לוחצים על הכפתור, אנחנו עושים את השאר" הפכה להיות הסלוגן המוביל למצלמה שהפכה את הצילום לדמוקרטי – כזה שאיפשר לכולם לצלם, והמצלמה הנוחה והנגישה איפשרה למשפחות ללכוד רגעים יומיומיים בעצמן.
הופעתם של סרטי הצילום ומצלמות ניידות הפכו את הצילום לפעילות ספונטנית ואישית יותר, מה שהוביל לעליית אלבומי תמונות מלאים בתמונות משפחתיות.
המאה ה- 20 והעידן הנוכחי
הפיתוח של מצלמות זולות וקלות לשימוש כמו הבראוני של קודאק והפולארויד איפשר למשפחות רבות במהלך המאה ה-20 לתעד את חייהן באופן נרחב יותר. הצגת הסרט הצבעוני בשנות ה-30 ואימוצו הנרחב בשנות ה-50 וה-60 נתן ממד חדש לצילום משפחתי.
המהפכה הדיגיטלית של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 שינתה את הצילום המשפחתי שוב. מצלמות דיגיטליות וסמארטפונים הפכו את הצילום למיידי אשר נמצא בכל מקום. משפחות יכולות כעת לצלם תמונות ללא הגבלה, לערוך בקלות ולשתף אותן באופן מיידי ברחבי העולם באמצעות פלטפורמות מדיה חברתית. השינוי הזה הוביל לתיעוד של חיי המשפחה באופן נגיש וזול.
תמונות משפחתיות הן יותר מסתם תיעוד; הן נכסי ירושה אהובים המכילים זכרונות ורגשות. למרות שהם לוכדים רגעים חולפים, הם משמרים ונותרים נצחיים בלב הקולקטיבי של משפחה. כשאנחנו ממשיכים לתעד את חיינו, חשוב שנזכור את ההשפעה העמוקה שיש לתמונות האלו גם עלינו וגם על דורות ההמשך. והעיקר – אל תפסיקו לצלם את האהובים שלכם, אין מתנה יותר גדולה מזה.
צלמות וצלמים להשראה:
Emmet Gowin
– אמט גוווין הוא צלם אמריקאי. הוא זכה להכרה לראשונה בשנות ה-70 עם דיוקנאותיו האינטימיים של אשתו אדית ומשפחתה.
Larry Sultan 1946- 2009
הצלם האמריקאי שילב בעבודתו צילום דוקומנטרי וצילום מבוים כדי ליצור תמונות של הנוף הפסיכולוגי והפיזי של חיי המשפחה בפרברים. ספרו ותערוכתו החלוצית של סולטן "תמונות מהבית" (1992) היו פרויקט בן עשור שמציג את אימו ואביו כנושאים העיקריים שלו, בוחן את תפקידו של הצילום ביצירת מיתולוגיות משפחתיות.
Nicholas Nixon
ניקולס ניקסון הוא צלם אמריקאי הידוע בפורטרטים האינטימיים שלו ובצילום בסגנון דוקומנטרי שלעתים קרובות בוחן נושאים של משפחה, הזדקנות והזמן החולף. אחת היצירות המפורסמות והמתמשכות ביותר של ניקסון היא "האחיות בראון", סדרת דיוקנאות שנתית של אשתו, בבי, ושלוש אחיותיה. החל משנת 1975, ניקסון צילם את ארבע האחיות מדי שנה באותו סדר, ויצר תיעוד עוצמתי של זמן, הזדקנות וקשרי המשפחה. הסדרה הידועה צולמה במשך כמעט חמישה עשורים.
Sally Mann
סאלי מאן היא צלמת אמריקאית בעלת השפעה רבה הידועה בעבודתה המעוררת ולעתים קרובות שנויה במחלוקת, החוקרת נושאים של משפחה, זיכרון, תמותה ואת הדרום של ארצות הברית.
אחד מגופי היצירה המפורסמים והשנויים במחלוקת של מאן היא הסדרה"Immediate Family" שיצאה לאור כספר בשנת 1992. הסדרה מורכבת מדיוקנאות אינטימיים בשחור לבן של שלושת ילדיה, שלעיתים נלכדים ברגעים של משחק, מנוחה, או התבוננות, אבל גם בסיטואציות שחלק מהצופים מותאים אותן מטרידות. התמונות חוקרות את המורכבות של הילדות, נוגעות בנושאים של תמימות, פגיעות וזמן.
רועי טוכבנד שלנו ממליץ על אלאן לאבויה Alain Laboile
צלם צרפתי הידוע בתמונות השחור-לבן האינטימיות הלוכדות את מהות הילדות, חיי המשפחה ועולם הטבע. עבודתו אישית מאוד, מתמקדת בששת ילדיו ובחיי היומיום שלהם באזור הכפרי של צרפת.
וגם השראה מקומית
ורדי כהנא
צלמת ישראלית הידועה בעבודות הפורטרטים שלה, כולל מכלול עבודות משמעותי המתמקד במשפחתה. אחד הפרויקטים המפורסמים ביותר שלה, "משפחה אחת", חוקר את ההיסטוריה המורכבת של משפחתה שלה, המשתרעת על פני דורות ויבשות מרובות. הסדרה מתמקדת בסיפור אמה של כהנא ואחיותיה, כולן ניצולות שואה, ובדורות הבאים. הפרויקט משקף נושאים של הישרדות, זיכרון וקשרים מתמשכים של המשפחה.
ליאת פנחסי
צלמת המתמחה בצילומי ניובורן, הריון ומשפחה בסטודיו ובטבע, וגם מנחת סדנאות וקורסי צילום. במהלך השנים ליאת בתחרויות צילום בינלאומיות, שימשה כשופטת בתחרויות צילום והכשירה מאות צלמות וצלמים בקורסים שונים.
לפייסבוק של ליאת פנחסי >>
דיאנה שפר-ויינברג
צלמת ומדריכת צילום המתמחה בצילומי משפחה, ילדים, הריון ועוד. גם דיאנה השתתפה וזכתה בתחרויות צילום שונות.
לפייסבוק של דיאנה >>
צילום: דיאנה שפר ויינברג
מושגים חשובים
- דאגרוטיפ: שיטת צילום ראשונה שהומצאה ב-1839 על ידי לואי דאגר. התהליך היה מסובך ויקר, ויצר תמונה יחידה על לוח מתכת מצופה כסף.
- זמני חשיפה: משך הזמן שבו האור נחשף לחומר הרגיש לאור (כמו סרט צילום או חיישן דיגיטלי). בתקופת הדאגרוטיפ, זמני החשיפה היו ארוכים מאוד, מה שהצריך מהמצולמים לשבת ללא תזוזה למשך זמן רב.
- Carte de Visite: סוג של תצלום קטן שהומצא בשנות ה-50 של המאה ה-19. התצלומים הללו הודבקו על כרטיסים בגודל כרטיס ביקור והיו זולים יחסית לייצור, מה שהפך אותם לפופולריים מאוד לשיתוף תמונות.
- כרטיסי ארון (Cabinet cards): גרסה גדולה יותר של ה-Carte de Visite, שהפכה פופולרית בשנות ה-70 של המאה ה-19. אלו היו תצלומים גדולים יותר שנועדו להצגה על ארונות או שולחנות בבית.
הדס דיין-רוזנברג
צלמת אופנה ופורטרטים, מנהלת פדגוגית בגליץ, מדריכת צילום ואוצרת תערוכות צילום.