ההיסטוריה של הז'אנר היא עשירה ומגוונת. צילום רחוב מלווה את ההתקדמות הטכנולוגית של המצלמה ככלי תיעודי שהתפתח במקביל גם למהלכים נוספים שהתרחשו בעולם ויצרו חדשנות, שינויים תרבותיים וחברתיים.
כבר מסוף המאה ה 19, עם הפיכתן של המצלמות לניידות, צלמים יצאו מהסטודיו אל המרחב הציבורי. החלוץ המוכר ביותר בצילום הרחוב הוא הצלם הצרפתי יוג'ין אטז'ה (Eugène Atget) שהחל לתעד את רחובות פריז המשתנים בעקבות הקידמה הטכנולוגית והתפתחות הערים.


צילום: יוג'ין אטז'ה (Eugène Atget) | תמונות מויקיפדיה
אבל נקודת המפנה החשובה ביותר הגיעה בשנות ה 30 של המאה ה 20, עם הופעתן של מצלמות קטנות, ניידות ומקצועיות מאוד כמו הלייקה (Leica). מעבר לחידושים הטכנולוגים, המצלמה אפשרה יצירתיות ותנועה מהירה ומדויקת. אנרי קרטייה ברסון (Henri Cartier Bresson) היה זה שהפך את ז'אנר צילום הרחוב לאמנות בפני עצמה. ברסון היה כבר במהלך חייו פורץ דרך והשפיע על צלמים וצלמות רבים ורבות. הוא מזוהה עם המונח "הרגע המכריע" והתפרסם בזכות תמונות כביכול ספונטניות, המתעדות רגעים חולפים. למרות שהן נדמות ברגע הראשון כתמונות רגעיות, ברסון משתמש בקומפוזיציות מורכבות מאוד, תוך שימוש מופלא באור טבעי ויכולת אדירה לספר סיפור מדויק ושלם בפריים אחד.
במהלך אמצע המאה ה-20, צילומי רחוב חוו עלייה בפופולריות, במקביל לתהפוכות חברתיות ופוליטיות ברחבי העולם. צלמים הפנו את עדשותיהם לרחובות ודרך שימוש באמצעים ויזואליים כמו כיתוב, צבע, אור, שימוש ברגעים מכריעים, הומור, שחור לבן ועוד טכניקות, הפכו את הז'אנר לפופולרי מאוד.
טיפים לצילום רחוב
- אל תפחדו לצלם ברחוב ולא מתגובות של אנשים.
- התמקצעו והפכו לבעלי שליטה מצוינת בטכניקה ובהבנה של האור.
- קחו את המצלמה שלכם איתכם כמעט לכל מקום: הזדמנויות לצילומים נהדרים עלולות לצוץ באופן בלתי צפוי.
- נסו להשתלב בסביבה ככל האפשר. מומלץ להתלבש בצורה לא בולטת ולהימנע מביצוע תנועות פתאומיות שעלולות להבהיל.
- התבוננו וצפו: הקדישו זמן להתבוננות בסצנה ונסו לחזות רגעים מעניינים לפני שהם קורים. חפשו מחוות, הבעות ואינטראקציות שמספרות סיפור או מעוררות רגשות.
- בדקו את החוקים במדינה בה אתם מצלמים. במידה ונסעתם לצלם בחו"ל, מומלץ להכיר ולדעת מה מקובל ומה אסור במדינה.
- התמקדו בפרטים ולא רק בתמונה הגדולה; שימו לב לפרטים הקטנים ולרגעים שלעתים קרובות לא שמים לב אליהם. אלה יכולים להוסיף עומק ועושר לתמונות.
- היו סבלניים: צילומי רחוב דורשים סבלנות והתמדה. אל תתייאשו אם לא הצלחתם לצלם תמונה מושלמת מיד. המשיכו לחקור, להתבונן ולצלם, ובסופו של דבר תלכדו את הרגע המכריע שחיכיתם לו.
- כבדו את המצולמים. אם מישהו מביע אי נוחות או מבקש לא לצלם אותו או אותה, ענו בנימוס והמשיכו הלאה.
- זכרו שצילומי רחוב עוסקים בתהליך לא פחות מאשר בתוצאה הסופית. הישארו סקרנים והכי חשוב: אל תשכחו להנות.
צילום: אוהד אביב
צלמים להשראה
ויויאן מאייר (Vivian Maier)
הייתה צלמת רחוב מוכשרת שעבודתה זכתה להכרה לאחר המוות לאחר שאוצר התמונות שלה התגלה באחסון. מאייר, שנולדה בעיר ניו יורק ב-1926, עבדה בעיקר כמטפלת, אבל בילתה את זמנה הפנוי בשוטטות ברחובות עם המצלמה שלה, וצילמה רגעים גלויים של חיים עירוניים. העין החדה שלה לקומפוזיציה וליכולת ללכוד את מהות הנושאים שלה, בעיקר בשיקגו ובניו יורק, הביאו לאוסף עבודות יוצא דופן המציע הצצה אינטימית לאמריקה של אמצע המאה ה-20. למרות התפוקה הפורה שלה, עבודתה של מאייר נותרה עלומה במהלך חייה. רק לאחר מותה ב-2009 זכו צילומיה להכרה נרחבת, והובילו לתערוכות, ספרים וסרט דוקומנטרי שחיברו את מורשתה כאחת מצלמי הרחוב המשמעותיים ביותר של המאה ה-20.
רוברט פרנק (Robert Frank)
היה צלם חלוץ שלספרו המכונן "האמריקאים" הייתה השפעה עמוקה על עולם הצילום והתרבות החזותית. פרנק נולד בשוויץ ב-1924, היגר לארצות הברית בשנות ה-40 והחל לעבוד כצלם במגזינים שונים. ב-1955 הוא יצא למסע חוצה-קאנטרי ברחבי אמריקה, וצילם אלפי תצלומים שיהוו מאוחר יותר את הבסיס ל"האמריקנים" . הספר פורסם ב-1958, וקרא תיגר על התפיסות הרווחות של החברה והזהות האמריקאית. התמונות הגולמיות והכנות של פרנק הציגו נקודת מבט חריפה ולעתים קרובות ביקורתית על החיים האמריקאים, שתיארו סצנות של הפרדה גזעית, פער כלכלי וניכור חברתי. הקומפוזיציות הלא שגרתיות שלו והשימוש בסרט מגורען בשחור-לבן נפרדו מהמוסכמות הצילום המסורתיות, וסללו את הדרך לעידן חדש של צילום דוקומנטרי.
ג'ואל מאיירוביץ' (Joel Meyerowitz)
צלם רחוב ונוף אמריקאי בעל השפעה רבה, הנודע בעבודתו החלוצית בצילום צבעוני. מאיירוביץ' נולד ב-1938 בעיר ניו יורק, ועלה לגדולה עם צילומי הצבע התוססים והדינמיים שלו של רחובות העיר בשנות ה-60 וה-70. התמונות של מאיירוביץ' לכדו את האנרגיה, הגיוון והמורכבות של החיים העירוניים בתחושה של ספונטניות ואותנטיות. הוא היה אחד התומכים הראשונים בשימוש בסרט צבעוני לביטוי אמנותי רציני, וקרא תיגר על הדומיננטיות של הצילום בשחור-לבן בעולם האמנות באותה תקופה. צילומי הצבע התוססים של מאיירוביץ' בניו יורק בשנות ה-70 עזרו לפופולריות של צילומי רחוב צבעוניים כמדיום אמנותי לגיטימי. העין החדה שלו לקומפוזיציה ואור, בשילוב עם הבנה עמוקה של התנהגות אנושית, הביאו לתמונות שהן גם בולטות ויזואלית אבל גם מהדהדות רגשית.
הלן לויט (Helen Levitt)
הייתה צלמת רחוב אמריקאית פורצת דרך, הידועה בתמונות הכנות והמעוררות שלה מחיי היומיום בניו יורק. לויט נולדה ב-1913 בברוקלין, ניו יורק, החלה את דרכה כצלמת בסוף שנות ה-30, בתחילה עבדה בשיתוף פעולה עם הקולנוען לואיס בוניואל והצלם ווקר אוונס. תצלומיה של לויט התמקדו לעתים קרובות בתושבי שכונות הפועלים, במיוחד בילדים, שבהם התבוננה בחום, בהומור ובאמפתיה. הייתה לה יכולת יוצאת דופן ללכוד רגעים חולפים של שמחה, סקרנות ושובבות ברחובות ניו יורק, ויצרה תמונות נצחיות ואנושיות עמוקות.
ברוס גילדן (Bruce Gilden)
רוס גילדן הוא צלם רחוב אמריקאי הידוע בסגנונו הנועז והמתעמת ובדיוקנאות הגלויים שלו של אנשים מתחומי חיים מגוונים. גילדן, שנולד ב-1946 בברוקלין, ניו יורק, החל את דרכו כצלם בשנות ה-60. צילומי הרחוב של גילדן מתאפיינים בגולמיות, בעוצמה ובמבט הבלתי נמנע. חמוש במצלמה ובפלאש, הוא מתקרב לעתים קרובות למצולמים שלו, לוכד את הבעותיהם ורגשותיהם בכנות גולמית וקרבית. השימוש שלו בפלאש יוצר תאורה קשה וצללים עמוקים, מה שמוסיף להשפעה הדרמטית של צילומיו. אחד הפרויקטים הידועים ביותר של גילדן הוא הסדרה שלו "פנים", שבה הוא מצלם דיוקנאות תקריב של אנשים שהוא פוגש ברחובות ערים ברחבי העולם. דיוקנאות אלה הם לעתים קרובות קודרים ומתעמתים, חושפים את האנושיות הגולמית ומדגישים את הגיוון והמורכבות של החיים העירוניים.
אלכס ווב (Alex Webb)
צלם אמריקאי הידוע בעיקר בזכות צילומי הרחוב התוססים והמורכבים שלו, ולעתים קרובות לוכד סצנות מתרבויות שונות ברחבי העולם. עבודתו של ווב מאופיינת בשימוש בצבע עז, בקומפוזיציות דינמיות ובגישה מרובדת לסיפור סיפורים. הוא מרבה לחקור נושאים של גיוון תרבותי, קשר אנושי ומורכבות חיי היומיום בתצלומיו. התמונות שלו מלאות בתחושת אנרגיה וספונטניות, לוכדות רגעים חולפים של רגש ואינטראקציה עם סגנון ויזואלי ייחודי.
אחד הפרויקטים הבולטים ביותר של ווב הוא התיעוד שלו של החיים לאורך הגבול בין ארה"ב למקסיקו, תוך חקר הדינמיקה החברתית, הפוליטית והתרבותית המורכבת של האזור. תצלומיו מציעים תיאור ניואנס ואמפתי של קהילות גבול, המדגישים את החוסן והאנושיות של האנשים המאכלסים מרחבים אלה.
עבודותיו של ווב פורסמו במספר רב של ספרים והוצגו בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם. הוא חבר ב-Magnum Photos, אחד מקואופרטיב הצילום היוקרתי ביותר, וקיבל פרסים ושבחים רבים על תרומתו לתחום הצילום.

הדס דיין-רוזנברג
צלמת אופנה ופורטרטים, מנהלת פדגוגית בגליץ, מדריכת צילום ואוצרת תערוכות צילום.