צילום הופעות הינו אחד מתחומי הצילום המאתגרים ביותר, שכן בצילום מסוג זה, להבדיל מצילומים מבוימים, אין לנו שליטה כמעט על אף פרמטר בתמונה. אנחנו לא מסוגלים לביים את האובייקט המצולם, אנחנו לא שולטים בתאורה – שלרוב משתנה ללא הרף, אין לנו גישה לכל זווית שהיינו רוצים לצלם ממנה, ישנם אנשים אחרים מסביבנו ששילמו על ההופעה ובאו ליהנות ולא אכפת להם שהם נכנסים לנו לתוך הפריים והרבה פעמים אנחנו גם מוגבלים לזמן מסוים בו ניתן לצלם.
נשמע כמו משימה בלתי אפשרית? צילום הופעות הוא אמנם לא קל ואינטואיטיבי, אבל הוא גם הרבה פחות קשה ממה שרוב האנשים עשויים לחשוב, ואני מאמין שבסוף הכתבה הזאת, אתם תופתעו לגלות שזה יותר קל ממה שנדמה לכם.
אז איך מתחילים?
בתור התחלה נרצה לשפר את תנאי הפתיחה האובייקטיביים שלנו, ולכן אמליץ להיכנס להופעות במקומות אינטימיים יחסית בהם תוכלו להגיע כמעט לכל זווית צילום שתרצו. אם יש לכם להקה שאתם מכירים באופן אישי, תהיה זו הבחירה הטבעית. ההופעה הראשונה שצילמתי הייתה בסוף 2007, עם מצלמת Canon 350D ועדשת קיט 18-55 מ"מ. צילמתי להקה בשם The Carsitters,אותה מכיר באופן אישי, והרבה מהניסיון שצברתי אני חב לה.
ציוד – זאת לא המצלמה שחשובה אלא האדם שמאחוריה
בין אם אתם מסכימים עם הכותרת או שהיא לא עשתה עליכם רושם, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלסוג הציוד שאתם משתמשים בו יש השפעה על התוצאה הסופית, ובצילומי הופעות ישנם כמה פרמטרים שכדאי לכם לשים אליהם לב: בשל התאורה העמומה נעדיף בהופעות להשתמש בעדשות עם צמצם פתוח (2.8, 1.8, 1.4) ובמצלמות עם סנסורים שמאפשרים לנו צילום ב- ISO גבוה וללא רעשים. (מומלץ לקרוא מאמר יסודות הצילום, אם המונחים לא ברורים).
בהופעות דינמיות כמו אלו של להקות רוק נצטרך להשתמש במהירויות תריס גבוהות יחסית על מנת להקפיא תנועה של מתופף משתולל או סולן מקפץ. ברגעים כאלו תעריכו מאוד שיש בידיכם מצלמה טובה, איכותית ומהירה. אבל אל תתאכזבו גם אם הציוד שלכם לא מושלם. מרבית התמונות שלי בהופעות צולמו עם Canon 350D שמבחינת צילום ב- ISO גבוה היא מאוד רועשת ולא מאפשרת צילום מעל ISO 1600, ו לא הייתה ברשותי עדשת זום מהירה.
צלמו ב-ISO גבוה, גם אם התמונה רועשת
לדעתי, עדיף לצלם תמונה שיש בה רעש ולהפחית את הרעשים אחר כך בתוכנת עריכה כגוןLightroom 3 או אפילו להישאר עם תמונה מגורענת – מאשר להפיק תמונה נקייה מרעשים אך מטושטשת, וזאת מפני שנאלצתם לפצות על ה-ISO הנמוך בזמן חשיפה ארוך מדי.
חשיפה נכונה
אחד הקשיים הראשונים שניתקל בהם בצילום הופעות הוא מדידת אור ובחירת החשיפה הנכונה. בהופעות כדאי שנמדוד אור בצורה נקודתית מהמקום שלפיו נרצה לחשוף. ברוב ההופעות ישנם מספר סטים של תאורות שחוזרות על עצמן, ולכן מומלץ לזכור את הפרמטרים המתאימים לתאורות השונות. כך, ברגע שיהיה, לדוגמה, ספוט על פני הזמר – נדע מיד מה הפרמטרים המתאימים. מומלץ להסתכל בהיסטוגרמה ולבדוק על הצג נקודות שרופות ולוודא שלא נשרפו פרטים במקומות חשובים. אחד הדברים המתסכלים זה לחזור הביתה עם תמונה שנראית לנו טובה, ואז לגלות שהפנים מוארות מדי ויש אזורים שאין בהם פרטים בכלל. בגלל הקושי במציאת החשיפה אמליץ לצלם ב-raw כדי שנוכל אח"כ לתקן את החשיפה במקרה הצורך: לשחזר פיקסלים שקצת נשרפו או להבדיל, צולמו בתת חשיפה ונוכל לנסות ולהבהיר אותם בשלב העריכה.
להשתמש בפלאש?
בטח כולכם מכירים את הסיטואציה הבאה: אתם בהופעה, כמה עשרות מטרים מהבמה, ומסביבכם מלא פלאשים של מצלמות מאנשים שמנסים לצלם את ההופעה. צר לי לשחוט פרה קדושה, אבל לפלאש שלכם אין שום השפעה על התאורה שמאירה את האמן המופיע. במקרה הטוב הפלאש לא ישפיע, ובמקרה הרע הוא יאיר את עשן הסיגריות מסביבכם או את הקרחת של מי שנמצא לפניכם. בעיה נוספת היא שכאשר אנחנו מצלמים עם המצלמה על מצבים אוטומטיים או חצי אוטומטיים, המצלמה לא יודעת שמה שמעניין אותנו נמצא רחוק כל כך ולא מושפע מהפלאש, ולכן היא תחליט להכניס פחות אור – וכך נקבל במה חשוכה. לכן, אם אתם רחוקים מהבמה – אל תשתמשו בפלאש.
אם אתם קרובים לבמה ותצלמו עם פלאש, האמן אמנם יהיה מואר – אבל כל הרקע יהיה חשוך וכך תאבדו את כל האווירה. מה הפתרון? מדדו אור לפי הסביבה עד שתגיעו לחשיפה מתאימה מבחינת האווירה שתרצו. לאחר מכן תוסיפו את הפלאש. בשיטה הזאת תקבלו את התאורה הסביבתית שתעביר את האווירה שהייתה במקום, ואלו הפלאש יאיר את האמן ויקפיא את התנועה שלו. כך, למרות שאתם תשתמשו בחשיפה איטית יחסית, האובייקט שלכם לא יצא מרוח מפני שאור הפלאש יקפיא אותו. כמובן שניתן "להקפיץ" את הפלאש ולהימנע מהבזק ישיר אשר ישטיח את פני המצולם שלנו ועלול לגרום לעיניים אדומות – בדיוק כמו בכל סיטואציה אחרת של צילום עם פלאש. אם אין לנו תיקרה נמוכה מספיק או שהיא לא לבנה, כמו שקורה לרוב בהופעות, ניתן להקפיץ את הפלאש באמצעות כרטיס לבן או לרכך אותו ע"י שימוש באביזרים נוספים.
ישנה אופציה נוספת לשימוש בפלאש שתאפשר לכם להפיק תוצאות מיוחדות, אך היא מסורבלת יותר, במקרים בהם יש לכם גישה לבמה – אתם יכולים לשים מראש פלאשים על הבמה אשר יופעלו מרחוק באמצעות משדרים, וכך יתקבלו תמונות פחות שגרתיות.
העשן יכול להיות חבר טוב שלנו או אויב
כאשר אנו מצלמים עם פלאש, אם העשן זורם לפני האמן – האור יאיר בעיקר את העשן ולא את האמן. במצבים כאלו נימנע מצילום עם פלאש. לעומת זאת עשן מאחורי המצולם מוסיף דרמה לתמונה.
לחכות לספוט
כאשר חשוך מדי, כשאנו רחוקים מהבמה ולא יכולים להשתמש בפלאש, נמתין עד אשר הספוט, אותו פנס צר, ממוקד וחזק יאיר על האובייקט שלכם. תתפלאו לגלות שדווקא אותן תמונות חשוכות עם ספוט שמאיר רק את המצולם, לעיתים טובות יותר מתמונות מוארות לחלוטין. במופעים, לעיתים נדירות תזכו לאור שמפיק תאורה קבועה על הבמה. תאורה קבועה אולי תקל עליכם את הצילום, אבל גם תפיק תמונות משעממות ושגרתיות יותר. כדאי לזכור: שכשאנו מצלמים הופעה אנחנו לא מצלמים צילום תיעודי נטו, שבו היה חשוב לנו שיראו את כל הבמה כמו שהיא, אלא יותר צילום שמטרתו להעביר אווירה מסוימת בהופעה, והתאורה היא האמצעי העיקרי בכדי להעביר זאת.
צלליות כפתרון מאולץ
אל תתעלמו מהאילוצים. בשימוש במצלמות קומפקטיות תגלו הרבה פעמים שיש לכם בעיה להציג את המצולם מואר, זאת בגלל תנאי התאורה המאתגרים את מרבית ההופעות. אחד מהפתרונות המומלצים הוא צילום צלליות. נעדיף לבחור צלליות ברורות כדי שהצופה יוכל, מבלי לראות את הנושא מואר, להבין מה צילמנו. תמונה כזו נצלם כאשר אין אור על המצולם והאורות היחידים המאירים את הבמה הינם האורות שמאחורי האומן/ים.
בצורה כזו נוכל, באמצעות מצלמה פשוטה, להוציא תמונות מיוחדות. שימו לב שאם לא נגדיר למצלמה שזה מה שאנחנו רוצים, היא תבחר לנו חשיפה ארוכה או פלאש כדי להאיר את הבמה. נצטרך להעביר את המצלמה למצב ידני. נעשה זאת ע"י הגדרה של פיצוי חשיפה שלילי (EV) למי שמצלם במצבים החצי אוטומטיים, או למי שמעדיף לצלם בצורה ידנית לחלוטין פשוט להגביר את מהירות התריס או לסגור את הצמצם עד שהדמות תהיה חשוכה לחלוטין.
בשביל לייצר צלליות נמדוד אור מהתאורה על הבמה, ואז נצלם עם הפרמטרים שיתקבלו. האור ייראה כמו שצריך אך הדמות תצא חשוכה לחלוטין. במצבים אלו למצלמה יהיה קשה להתמקד, לכן או שנתמקד על הדמות כאשר יש אור ונקבע את הפוקוס – או שנצלם בעזרת מיקוד ידני.
צבע
הצבע השולט בהופעות רבות הוא אדום. תאורנים אוהבים את התאורה הצבעונית הזאת ולרוב, צלמים שונאים אותה. צריכים להיזהר מפני "שריפת" הצבע האדום, מפני שאז לא יישמרו נתונים באותם אזורים. עדיף לצלם קצת בתת חשיפה ב-raw ואז להבהיר כדי לא לאבד את הפרטים באזורים הללו. דרך נוספת להתמודד עם האדמת היא להתיידד עם איש התאורה ולבקש ממנו תאורה מסוימת – תתפלאו, זה עובד. אם ניסיתם את שתי השיטות הנ"ל ומצאתם את עצמכם בבית מול המחשב עם תמונה כזאת, פעמים רבות המרה לשחור לבן תוכל להציל את התמונה.
קומפוזיציה
עד כה דיברנו רק על שיטות טכניות לצלם בהופעות אך אסור לשכוח להתייחס גם לקומפוזיציה (בניית התמונה) שלנו. גם בהופעות, לא מספיק שהתמונה תהיה מושלמת מבחינה טכנית, צריך גם סיפור ובנייה נכונה של הפריים. לעיתים תמונה צפופה שרואים בה רק חלק מהגיטרה תתאים ולפעמים תרצו תמונה רחבה שתתפוס את כל הלהקה יחדיו. הכול תלוי בטעם האמנותי שלכם ובאילוצי הציוד.
בצילום הופעות אין חוקים, ובכול הופעה תצטרכו לראות את התאורה ולפיה להחליט איך תבחרו לצלם ולהציג את אותה להקה. לסיכום, צילום הופעות הוא לא מטלה קלה, אבל עם מעט אימון – אפשר להגיע לתוצאות יפות. בהצלחה!
שלכם,
הכותב הינו מדריך בקורס יסודות הצילום ב-גליץ בית הספר לצילום.
כל הזכויות שמורות לגליץ בית הספר לצילום על הטקסט ועל התמונות, אין להעתיק ללא אישור מפורש בכתב. תודה.
