אליזבת – לי – מילר (1907-1977) הייתה צלמת אמריקאית שחיה חיים יוצאי דופן ופיתחה קריירה מרשימה בניגוד למוסכמות.
המסע שלה מדוגמנית אופנה לצלמת סוריאליסטית לכתבת מלחמה הוא אחד המסלולים המרתקים ביותר בצילום של המאה ה-20.
חייה המוקדמים של לי מילר היו לא קלים. בגיל שבע היא עברה תקיפה מינית וזה היה אירוע שליווה אותה לאורך כל חייה.
למרות הטראומה הזו, או אולי בגללה, מילר פיתחה עצמאות והשקפה לא שגרתית.
יופייה המדהים של מילר הוביל אותה לדוגמנות. בשנת 1927, היא התגלתה במקרה במנהטן על ידי המייסד והמוציא לאור של Condé Nast.
ברגע אחד היא הפכה להיות הפנים המזוהות עם המגזין ווג לאחר שהופיעה על השער שלו והפכה במהירות לאחת הדוגמניות המבוקשות ביותר בניו יורק. היא עבדה עם צלמים מובילים כמו אדוארד סטייכן וג'ורג' הוינגן-הואנה.
היא רצתה להפוך לצלמת וב-1929 עברה לפריז.
סטייכן קישר אותה לצלם הסוריאליסטי מאן ריי והיא ביקשה להפוך לתלמידה שלו. מה שהתחיל כקשר מקצועי התפתח במהרה לשותפות רומנטית אינטנסיבית מאוד.
במהלך שלוש השנים שהיו ביחד בין 1929-1932, הם שיתפו פעולה בעבודות רבות בז'אנר הצילום הסוריאליסטי שהתפתח בשנים האלו בצרפת. מילר הפכה לא רק למאהבת ולמוזה של מאן ריי אלא לכוח יצירתי בפני עצמו. היא מילאה תפקיד חשוב מאוד בגילוי מחדש של טכניקת הסולריזציה – תהליך פיתוח שיוצר עיוות בניגודיות של התצלום.
למרות שלעתים קרובות מיוחסת למאן ריי הטכניקה הזו, דווקא מילר גילתה אותה כאשר הדליקה את האורות במהלך הפיתוח.
מילר הקימה סטודיו צילום משלה בפריז ועבודתה הופיעה בין היתר ב ווג והוצגה לצד מאסטרים סוריאליסטים.
הצילום שלה אימץ עקרונות סוריאליסטיים – צירופים בלתי צפויים, קומפוזיציות חלומיות וחקירה של צורת הגוף הנשית.
במהלך תקופה זו, מילר יצרה כמה מיצירותיה הסוריאליסטיות האייקוניות ביותר, כולל עירום ומשחק בפרספקטיבה ובצורה.
גישתה של מילר לצילום עירום שיקפה את ההבנה המורכבת שלה לגבי הזהות הנשית.
ב-1933 חזרה מילר לניו יורק והקימה סטודיו לפורטרטים. לאחר שפגשה את איש העסקים המצרי עזיז אלואי ביי, היא נישאה לו ועברה לקהיר בשנת 1935.
הנופים והתרבות המצריים סיפקו השראה חדשה לצילומיה.
למרות החיים הנוחים והמעושרים, מילר הפכה לחסרת מנוחה בגבולות הנישואים המסורתיים והחברה המצרית. גם התקופה הזו נוכחות מאוד בצילומיה.
במהלך טיול לפריז ב-1937, פגשה מילר את הצייר הסוריאליסטי הבריטי רולנד פנרוז.
הם החלו ברומן שיוביל בסופו של דבר לעזיבתה את מצרים.
עד 1939, היא עברה ללונדון כדי להיות עם פנרוז, בדיוק כשמלחמת העולם השנייה פרצה ועבודתה של מילר קיבלה תפנית דרמטית.
היא הפכה לכתבת מלחמה מוסמכת של ווג – אחת מהצלמות הבודדות שמסקרות את המלחמה.
צילומי המלחמה שלה חרגו מעבודתה הסוריאליסטית: היא תיעדה את הבליץ הלונדוני, את שחרור פריז ואת מחנות הריכוז הנאצים בבוכנוולד ובדכאו. אולי התצלום המפורסם ביותר שלה מתקופה זו הוא הדיוקן העצמי שלה באמבטיה של היטלר, שצולם באותו יום שבו צילמה את המחנות.
הצירוף הזה – הרחצה שלה בדירת האדריכל של הזוועות – יצרה אמירה רבת עוצמה על הבנאליות של הרוע.
לאחר המלחמה, מילר סבלה מפוסט טראומה – PTSD.
היא נישאה לפנרוז ב-1947 וקנתה את בית פארלי בחווה באיסט סאסקס, אנגליה.
היא נטשה את הצילום, במקום זאת פנתה לבישול גורמה ואירוח אמנים כמו פיקאסו, הנרי מור וחואן מירו.
במשך עשרות שנים, ההישגים הצילומים של מילר היו בצל מערכות היחסים שלה עם גברים מפורסמים כמו מאן ריי ופנרוז.
רק לאחר מותה ב-1977 גילה בנה, אנתוני פנרוז, אלפי תשלילים והדפסים שלה בעליית הגג של פארלי.
גילוי זה הוביל להערכה מחודשת של עבודתה ולהכרה בחשיבותה בתולדות הצילום.
כיום, לי מילר מוכרת כאחת מהצלמות החשובות במאה ה-20.
המסע שלה מדוגמנית, לאומנית ולכתבת/ צלמת מלחמה שבר מחסומים לנשים בצילום ובעיתונות.
המורשת שלה טמונה לא רק בדימויים המדהימים שלה אלא בסירובה להיות מוגדרת על ידי ציפיות של אחרים, היא המציאה את עצמה מחדש באופן עקבי באמצעות אמנות בתגובה לחוויותיה ולתקופות הסוערות שבהן היא חיה.
הדס דיין-רוזנברג
צלמת אופנה ופורטרטים, מנהלת פדגוגית בגליץ, מדריכת צילום ואוצרת תערוכות צילום.