עובדה : בכל יממה עולות כ300 מיליון תמונות לרשת החברתית פייסבוק. אם אתה צלם בן זמננו, כנראה שגם אתה עוסק בפרסום תמונותיך ברשת זו. הרי אחד מהדברים שבאמת מגדירים את הצלם הדיגיטלי, היא היכולת שלו לפרסם.
אך אין כוונתי להרחיב בנושא פרסום התמונות, נושא זה בעצמו ראוי לפרק נפרד. את הנתון שלמעלה צירפתי בכדי שתבין את כמות התמונות שהצופים בני ימנו רואים בכל יום וכמה שתמונותיך עלולות להיבלע בשטף הפיד.
בכדי לבלוט מבין כל מאות מיליוני התמונות שעולות ברחבי העולם, לא מספיק להיות טוב טכנית.
אף אחד לא ימחא כפיים לתמונה שחשופה נכון. או לתמונה מפוקסת היטב.
במאמר הקודם בנושא גורם הוואו, דיברנו בין היתר על נושאים שקשורים לקומפוזיציה ככאלו שעשויים לעורר עניין רב בתמונותיך. במאמר זה נרחיב בנושא ונמנה 10 קווים מנחים בקומפוזיציה שכל צלם חייב להכיר.
קומפוזיציה היא סידור האלמנטים השונים בגבולות היצירה. אם אלו משיכות המכחול והכתמים על בד הציור, אם זהו תצרף האבנים והמתכות בתכשיט או אם זה ארגון וסידור החלל בעיצוב פנים. קומפוזיציה קיימת בכלל תחומי היצירה הפלסטית והויזואלית.
צריך , לפני הכל להבדיל בין שני סוגים עיקריים של קומפוזיציה בצילום.
קומפוזיציה מתווספת- קומפוזיציה מסוג זה מגדירה היטב את תהליך עבודתם של הציירים. ההתחלה בקומפוזיציה נבנית היא על משטח ריק כמו הבד החדש והריק של הצייר. בצילום , נפגוש את הקומפוזיציות האלו בסטודיו בעיקר ובכל סט צילום מבוים.
בדרך כלל יבנה הצלם את הקומפוזיציה בעזרת האלמנטים סביב הנושא המובהק של הקומפוזיציה, ובעצם יש לו שליטה מלאה על תוצאת הצילום.
קומפוזיציה מחסירה – בקומפוזיציה מסוג זה מחסיר הצלם אלמנטים מיותרים בכך שהוא מציב מסגרת סביב מבטו, תוחם את היצירה, מכליל אלמנטים מסוימים בקרבה ואת היתר , חותך.
בעצם, צילום בשטח הוא מראשיתו סוג של חיתוך, חשוב שתזכרו זאת.
אם הקומפוזיציה הנבנית דומה לציור, הרי שהקומפוזיציה המחסירה דומה יותר לפיסול. כזה שלוקח גוש חומר ( אבו, עץ, קרח) וחוצב בו ומוריד חלק חלק עד אשר הדמות מגיחה מתוכו.
יכול להיות שזה ישמע קלישאתי אבל החוק היחידי והאמיתי בצילום הוא שבצילום אין חוקים. ובכל זאת במרוצת החיים הקצרים של הצילום ועוד מלפניו, התפתחו קווים מנחים שניתן ליישמם כמעט בכל מצב לשם שיפור העבודה לאין ערוך.
שימוש בקווים המנחים יחמיא לנושאים שלכם ויעניק תחושה טבעית לתמונות שלכם.
לאחר זמן מה לכשתרכשו את מיומנות הקימפוז, תזהו לפתע את העקרונות והקווים המנחים בכל מקום ותופתעו לראות איך החוקים הללו אוניברסליים וכמעט תמיד תקפים.
פשט את הסצנה
כאשר צופים בסצנה בעין בלתי מזוינת, המח מצליח במהירות למצוא את נקודות העניין. אך המצלמה היא אחרת ,היא לא מפלה לרעה ,היא מצלמת את כל מה שעומד מולה ברגע החשיפה, מה שיכול לגרום בקלות לצילום עמוס יתר על המידה בפרטים שגונבים זה לזה את הפוקוס.
מה שעליכם לעשות הוא לאחר שבחרתם את נושא הצילום שלכם עליכם לבחור באורך מוקד שיכיל את הנושא בפריים , מומלץ גם לזוז מעט ולבודד את הפריים בצורה המיטבית. כך תחתכו החוצה את כל הגורמים המיותרים. שימו לב, החוק הראשון בקומפוזיציה הוא שהקומפוזיציה נשלטת על ידי הסצנה, כך שלעיתים לא תוכלו לבודד את הנושא כרצונכם. אז במקרה הזה נסו לשלבם ברקע או לייצר סיפור בתמונה בעזרתם.
צלליות, טקסטורות וצורות הן כולן טכניקות טובות בהקשר של קומפוזיציות פשוטות.
קווי הולכה
אחד מהסימנים לתמונה שלא קומפזה כראוי הוא כאשר עיני הצופים נעות ללא מטרה על כל שטח הפריים ומתקשות להבין מהו מוקד העניין. קווים מוליכים בתוך הפריים יכוונו את מבט הצופים ויגביר את מרכזיותו של הנושא בתמונותיך.
קווים המוליכים אל עבר נקודת מגוז בתמונה ( התכנסות) מייצרים תחושה של עומק ומושכים את עיני הצופה בחוזקה, קו מתפתל לאורך התמונה יקח את עיני הצופה למסע לאורך הקו.
הקווים נמצאים בכל מקום , בארכיטקטורה, כבישים מפותלים, שדירת ברושים , זנב ארוך של חיה ועוד ועוד.
השתמשו באלכסונים
קווי רוחב בתמונה, כגון קו האופק בים , משרים תחושה סטטית אך נינוחה. קווים אנכיים הם גם כן סטטים, אך נוכחים באופן בולט בתמונה. בכדי להעביר תחושה דינמית לכו על קווים אלכסונים.
כמובן שניתן פשוט להטות את המצלמה ולקבל קווים אלכסונים מכל קו אנכי או מאוזן .לשיטה הזאת קוראים " ההטיה הגרמנית" והיא די יעילה, אך לא בכל המקרים הטית המישור כולו באמת תורמת לקומפוזיציה. בדרך כלל נרצה לשלב קווים אלכסונים בנושא וקווים סטטים ברקע. כך נוכל להבליט בפן נוסף את הנושא שלנו וליצר דרמה.
ללמוד להתבונן ברקע
מיד לאחר שבחרתם את נושא הצילום שלכם עליכם לבחור את הרקע שיתלווה אליו. מניסיון, על הצלם להיות בתנועה סביב הנושא שלו. בדומה ללווין. וכך יבין מה הם שלל הרקעים שעל גבם יכול הנושא להצטלם. לאחר שהתמקמתם עליכם לבחון את התמונה מבעד לעינית המצלמה.
הנטייה הטבעית היא למקם את העין ישר בנושא, כאילו שזאת כלל לא עינית של מצלמה אלא כוונת של נשק. עליכם להיאבק בזה ולהתייחס לתמונה הניבטת בעינית ( או במסך במקרים מסוימים) כאילו שהייתה התצלום המוגמר. טיילו עם העין על גבולות המסגרת ,עברו פינה אחר פינו וסרקו את הרקע.
כך תוודאו שאינכם חותכים פרטים חשובים מצד אחד ולא מכללים פרטים מיותרים ברקע.
"לסגור את הפריים"
כאשר הסצנה מגבילה מאוד את מצב הצילום והרקע אינו מחמיא משום זוית, ניתן לנקוט בשיטת קימפוז זו. בשיטה זו ממלאים את כל שטח התצלום בנושא ומכניסים כמה שפחות מן הרקע. במצבים אלו ישנה חשיבות רבה לחיתוכים שיעשו בנושא עצמו.
חוויה אסטתית צבעונית
באומנות המודרנית דובר רבות על השפעת הצבעים על החוויה האסתטית שחווה הצופה וידוע לכל צלם שאין כמו צבעוניות בכדי להשליט אווירה מסוימת על התצלום. צבעים קרירים, כגון ירוק וכחול יכולים להשרות אווירה נינוחה ושלווה, אדום וצהוב יעוררו תחושות עזות יותר כמו שמחה והתלהבות.
שימוש בניגודיות של צבע הוא גם כלי מעולה למשיכת תשומת הלב לעבר הנושא. ניגודיות הצבע קיימת בין נושאים בעלי צבע עז על רקע חד גוני או להיפך. גם ישנם צבעים מנוגנים אשר מבליטים אחד את השני, כגון צהוב וכחול, כתום וסגול, אדום וירוק ועוד.
סימטריה
לעיתים סימטריה היא נושא הצילום. לבני אדם ישנה רגישות מובנת לסימטריה וזה טבוע בנו עוד מהתקופה שהלכנו על ארבע. העובדה הזאת די מחייבת וכאשר צלם מחליט לצלם בקומפוזיציה סימטרית, עליו לדייק כמה שיותר בכדי שהצילום לא יפגום בסימטריה הקיימת ויטיל בה דופי.
סימטריה ניתן למצוא לרוב בטבע, עלים, גבישים, חיות, חרקים וגם בעולם מעשה האדם, ארכיטקטורה, תכשיטים, מזון ועוד.
דווקא כן באמצע
הצבת הנושא במרכז היא גם קומפוזיציה לגיטימית. אך כזו שבדרך כלל תלווה בנושא חזק ביותר. אם הנושא הוא מספיק מעניין, יתכן שהצבתו במרכז הפריים רק תגביר את עוצמת הרגע המצולם. בסוג כזה של קומפוזיציות יש להימנע מגורמים מסיחי דעת ברקע ונסות לפשט את הסצנה כמה שיותר. בתמונה המצורפת של רועי גליץ, הגוזל והפינגווין הופכים לנושא אחד . ולמען הדיוק, במרכז התצלום ממש עומד הגוזל וראשה נעלם במשולש כתום המצביע מעלה.
מספרים אי-זוגיים בעדיפות
קשור לחוק השלישים ולאופן שחלוקתו לשלושה מייצרת דינמיקה. החוק אומר שהעין מעדיפה תמונה ובה מספר אי – זוגי של נושאים. לדוגמא, צלמי מזון, יעדיפו תמיד לצלם מספר אי זוגי של עוגיות על צלחת. מספר זוגי של נושאים יוצר סוג של סימטריה בתצלום. והנטייה הטבעית של הצופה היא להשוות בין צדדי הסימטריה המוגשת. אם זאת הייתה צלחת עם שתי עוגיות, היה בוחן הצופה את התמונה בגישה של השוואה בין העוגיות ( גודלן, צבען וכו).
הסבר נוסף הוא הנטייה הטבעית של הצופה לחפש את מרכז הנושא. כאשר זה מורכב ממספר זוגי, יפול מבטו של הצופה פעמים רבות על הרווח הריק שבין הנושאים. כך לדוגמא בצילום של ציפורים על חוט חשמל, תעדיף העין שלוש ציפורים במקום שתיים.
לצאת מאזור הנוחות לחשוב מחוץ לקופסא
חשוב לזכור שאלו רק קווים מנחים ואין הם מחייבים בשום אופן. לעיתים שבירת החוקים מעניינת הרבה יותר. אך זה נכון כאשר שבירת החוקים נעשית בכוונה מכוון ומתוך מיומנות גבוהה . שבירת חוקים באופן מבוקר ואיכותי היא בדרך כלל דרך טובה לבנות סיפור ומתח באופן כללי בתוך הפריים.
נסו להניע את עצמכם לצלם נושאים בצורה יוצאת דופן. דוגמא טובה ופשוטה יכולה להיות מעבר מעדשת זום לכל עדשת פריים. מי שרגיל לעדשת זום יצטרך לוותר על הנוחות ובעדשה מתכוננת ולהתחיל לזוז בכדי להשיג את הקומפוזיציה המיטבית. ככה בדרך כלל מגלים את הזוויות המעניינות ביותר.
רוצים ללמוד איך לצלם בקומפוזיציות מושכות? מוזמנים להצטרף לאחד מהקורסים המדהימים שלנו בגליץ בית הספר לצילום, ולשדרג את הצילומים שלכם – 0774090280
כל הזכויות על הטקסט והתמונות שמורות לגליץ, בית ספר לצילום. אין לעשות כל שימוש כל שימוש ללא אישור מראש ובכתב. תודה.
