דמיינו שאתם אומנים שמופיעים על במות. קמתם בבוקר. אתם עייפים מהרגיל. בכל זאת, הופעתם אתמול והיה כיף. אפילו ממש כיף! אתם כבר מתים לראות את התמונות והסרטונים מאתמול אבל שוקלים אם לחזור לישון עוד קצת. אתם מעיפים מבט לכיוון הטלפון ורואים שיש לכם כמה שיחות שלא נענו ומלא התראות בוואצאפ, פייסבוק ואינסטגרם. יותר התראות מהרגיל. אתם קצרי סבלנות ורוצים להסתכל קצת על מה שקורה ברשתות החברתיות. אתם פותחים את אחת ההתראות וחושכות עיניכם. תמונה מביכה שלכם פורסמה וכולם כולל כולם חוגגים עליה.
אמנם מלאכת הצילום מאוד חשובה אבל מיד אחריה, ישנו שלב מאוד מאוד חשוב והוא שלב סינון התמונות. אפילו הצלמים הטובים ביותר יכולים ליפול כאשר תמונה שהייתה אמורה לרדת בשלב הסינון – מתפרסמת.
למה זה בעצם קורה?
הסיבה הראשונה לכך היא שהרבה מהצלמים שמצלמים הופעות מאוד מתרגשים מעצם המעמד ורוצים להראות את הקרבה שלהם לאותו אמן שהם מצלמים. בהרבה מהמקרים האלו, לא מתבצעת חשיבה לעומק שעוסקת באיך האמן נראה או האם הוא יאהב את התמונה, אלא בפרסום התמונות כמה שיותר מהר.
סיבה נוספת היא שכצלמי הופעות, אנחנו עובדים בלוחות זמנים מאוד צפופים ושעות קשות.
כבר בשלב ההופעה אנחנו נדרשים לעתים לספק כמה תמונות שישמשו כטיזרים וכמה שעות לאחר ההופעה כבר מצפים מאיתנו לאלבום מלא. כך שנכנסים למשוואה הלא פשוטה מלכתחילה לחץ, חוסר בזמן וכמובן – עייפות.
אנחנו חוזרים הביתה אחרי חצות וצריכים להתחיל לעבוד על סינון התמונות ועריכתן. צילמנו בערך 2000 תמונות באותו ערב, התאורה הייתה קשה, לא תמיד מה שרצינו להוציא צלח אבל זה לא מעניין אף אחד. אנחנו צריכים לספק תמונות טובות.
אז איך נדע אילו תמונות לפרסם?
שלב ראשון:
בתור כלל אצבע, בשלב הסינון וגם לאחר שלב העריכה כשאתם עוברים על התמונות לפני הייצוא, תשאלו את עצמכם על כל תמונה – האם האמן יאהב את איך שהוא יצא בה.
אם התשובה היא לא :״כן!!!!״ באופן חד משמעי, אז התשובה היא בעצם ״לא״ ועל כן, יש לוותר על התמונה הזו.
גם אם אתם לא עובדים ישירות עם האמן, או ההפקה, וצילמתם בשביל הכיף, עדיף שהתמונות הטובות ביותר שלכם יתפרסמו גם אם מדובר רק ב-10.
שלב שני:
צרו לעצמכם מעגל פנימי של אנשי מקצוע או אנשים אובייקטיבים שיתנו לכם ביקורת בונה ואתם סומכים על הדעה שלהם. תנו להם לראות את התמונות לפני הפרסום ותקשיבו להערות שלהם. אתם לא חייבים לקחת את כל מה שהם אומרים, אבל תפנימו את הביקורת. קבוצת ביקורת שתגיד לכם על הכל ״מדהים״ כל הזמן – היא לא קבוצת ביקורת.
לאחר מכן, תעברו שוב על הגלריה. קחו את כל הפידבקים שקיבלתם ונסו להבין מה יכולתם לשפר, בין אם מדובר בזמן הצילום (למשל לא לצלם מיקרופון שמסתיר כמעט את כל הפנים של האמן), בין אם מדובר בסינון ובין אם מדובר בעריכה (לשחזר את הסקין טון, לשנות את הקומפוזיציה וכו׳).
תמיד תזכרו שהאמנים בונים לעצמם תדמית מסויימת, ואנחנו כצלמים יכולים לשבור אותה ברגע אחד ואף לפגוע בהם. בנוסף, האמנים הם בני אדם. בדיוק כמו שלא הייתם רוצים שתמונה מביכה או לא מחמיאה שלכם תפורסם, אותו דבר חל גם עליהם.
בתור צלמים, יש לנו המון כח וכמו שהאמרה המפורסמת אומרת: ״עם הרבה כח באה אחריות גדולה״.
אלון לוין מצלם עבור המפיקים הגדולים בישראל (שוקי וייס, Live Nation, Progstage Productio ועוד) ובנוסף עובד עם אמנים ישראלים ובינלאומיים.
כל הזכויות על הטקסט והתמונות שמורות לגליץ בית הספר לצילום. אין לעשות כל שימוש כל שימוש ללא אישור מראש ובכתב. תודה.
