מדריך לצילום כוכבים

יציאה לצילום שמי הלילה יכולה להיות חוויה יוצאת דופן. להגיע אל מחוץ להעיר וההיחשפות אל כיפת השמיים הם דבר אדיר בפני עצמם וטומנים בחובם הזדמנויות צילום ייחודיות. זה לא משנה אם זהו צילום שבילי כוכבים מרהיבים או צילום מפואר ומלא פרטים של שביל החלב,  מדובר בתמונות עם גורם וואו מובטח.
נתחיל בצילום שבילי הכוכבים , כצילומים בעלי מראה יחודי, מעניין ודי מגניב למען האמת. צלמי נוף תמיד שמחים להכניס עניין בשמיים ובמשחק הזה הסבלנות משתלמת, המתנה של כשעתיים לסיום תהליך הצילום יכולה להפוך כל תמונת נוף משמימה לתמונה שמיימית.

כאשר מצלמים את שבילי הכוכבים המטרה היא לאפשר למצלמה לחשוף פרטים חשוכים בעזרת חשיפות ארוכות וכאשר עושים זאת יש לזכור את כל הטכניקות לצילומי לילה ובמיוחד לצילום חשיפות ארוכות : צילום במצב מראה מורמת, שימוש בחצובה מתאימה ומיוצבת ושימוש בשלט.
ובכל זאת ישנם דברים נוספים שתלמדו כאן  שבקלות יבדילו את התמונות שלכם משל כל שאר הצלמים. אז, איך בעצם מקבלים את פסי האור היפים האלו בתמונות?
יש שתי שיטות פופולריות בקרב הצלמים- צילום בחשיפה ארוכה במיוחד ( לפחות 30 דקות!!!) או צילום הרבה מאוד ( מאות) תמונות בודדות והערמתם באופן דיגיטלי כך שחיבורם ייצג את תנועת הכוכבים.

הסבר מלא על שיטת החיבור לא ינתן במאמר הזה, אבל בהמשך נפנה לאתרים בהם תוכלו להשתמש בתוכנות המיועדות בדיוק לכך

חשיפה אחת ארוכה

כאשר נוקטים בשיטה זו, יש כמה דברים שיש לתת עליהם את הדעת. קודם כל, בצילום זה נזדקק לכל שביב אור שניתן לנצל בכדי ששבילי הכוכבים ירשמו. הכוונה בכך היא שיש צורך בעדשה בעלת צמצם בטווח ה f/2.8 או פתוח יותר.
מבחינת מועד הצילום, כאשר רוצים לצלם את שבילי הכוכבים בחשיפה אחת בודדת יש לבחור לילה ללא ירח בכלל (כל ראש חודש עובד יופי ).

הירח, ואפילו במצב כמעט חסר לגמרי מפיץ אור סביבתי שמגביל את משך הצילום האפשרי ולא מוסיף הרבה חן לתוצאה הסופית. באופן כללי, בצילומי כוכבים, החושך הוא חברו הטוב של הצלם.
במצב האופטימלי, המטרה היא שהסצנה תואר באופן בלעדי על ידי הכוכבים עצמם.
בכל הנוגע לחישוב משך החשיפה , זה יהיה רעיון טוב לעשות צילום דמה למטרת בדיקה במקום לחכות זמן לא הגיוני לחשיפה, רק בכדי לראות אם הפרמטרים שבחרת היו נכונים.
שיטה טובה לצילום תמונת הדמה היא לצלם תמונה אחת בISO גבוה, כזה שיאפשר חשיפה של לא יותר מ30 שניות. יש לכוון את התוצאה למידת הבהירות הרצויה. כאשר אתם מרוצים מהבהירות שהתקבלה עליכם לחשב את משך החשיפה בהתאמה לISO 100.
לדוגמא, בחשיפה שבה הרגישות היא 6400 ומשך החשיפה היא 30 שניות, תתקבל כמות אור דומה בחשיפה של 32 דקות ברגישות של 100 ( יחס החלוקה בכל תחנה הוא ב2 ).

חשוב לציין שישנו חסרון משמעותי לשיטת צילום זו והיא בשל הנטיה של החיישנים הדיגיטלים להתחמם בחשיפות ארוכות במיוחד. התחממות החיישן לרוב באה לידי ביטוי פשוט כרעש בתמונות. אפילו במצלמות הפול פריים המקצועיות. הרעש הוא לגמרי מובחן ודורש עבודה רבה של תיקון במחשב לאחר הצילום. בעוד שזה מבאס, עדיין חשיפות ארוכות כל כך מייצרות תמונות משוגעות שתמיד כיף לראות ישר מהמצלמה.

הערמת תמונות (Image Stacking) בחשיפות קצרות יותר

דרך נוספת היא צילום סדרה של תמונות עוקבות ובהם הכוכבים חשופים היטב אך ללא תנועה או ללא תנועה כמעט. לאחר הצילום יש להשתמש בתוכנה יעודית שתערוך אותן לכדי תמונה בודדת. בסופו של תהליך, בדרך כלל, מתקבלות מאות תמונות. תוכנות יעילות הן ,Imagestacker ,ו- Deepskystacker . רק צריך להשליך פנימה את סדרת התמונות והן תייצרנה את האפקט המדהים של תנועת הכוכבים.
ניתן לכוון את המצלמה למצב צילום ברצף , ולנעול את שלט המצלמה כך שהיא תמשיך לצלם באופן רציף.
אך צילום ברצף וללא הפסקות בכלל יגרום להתחממות החיישן ולריבוי ברעש, אפילו בצילום בISO נמוך.
דרך נוספת לצילום ברצף הוא בשיטת האינטרוול. בניקון ישנו מנגנון צילום באינטרוול ושם ניתן לקבוע את כמות התמונות ברצף ואת מרווחי הזמן בינהם. צלמי הקאנון יאלצו להשיג שלט מיוחד שנקרא אינטרולומטר והוא פשוט סוג של שלט חכם .
יתרון נוסף ומגניב של צילום תמונות רבות בודדות היא היכולת לערוך גם סרטון טיימלאפס מרצף התמונות ולהדגים את תנועת השמיים מעל לקרקע הסטטית.

צמצם פתוח או סגור?

שאלה די נפוצה ולעיתים מכשילה בכל הנוגע לצילום כוכבים. הרי ידוע שצמצמים סגורים יותר בדרך כלל חדים יותר. וכך, אם אני במילא מצלם על חצובה, ומשך הצילום כלל אינו משפיע עלי, מדוע שלא אצלם בצמצם יחסית סגור, לדוגמא 8/F ?
אז העניין עם הכוכבים הוא שהם אינם סטטים אלא בתנועה מתמדת, וזאת הסיבה שאנו מתאמצים כל כך לצלם את השבילים שהם רושמים בתנועתם. אך יש להבין שמציאת החשיפה המאוזנת לצילום התמונה אינה נמצאת רק באורך החשיפה, אלא גם בכמה אור יגיע אל החיישן בכל רגע נתון.
בגלל שהכוכבים זזים כל הזמן, חשוב שיצליחו להרשם בזמן הקצר שבו הם נמצאים בכל זמן נתון. אם הצמצם יהיה סגור מידי, הכוכבים לא יותירו רושם משמעותי ושבילי הכוכבים לא יהיו בוהקים, אלא כבויים ודקיקים.. קשה לדמיין את מפח הנפש לאחר שעתיים של חשיפה בצמצם סגור מדי. התוצאה, קרקע חשופה היטב ושמיים עם גיוונים קלים עד כלל לא בהתאםלמפתח הצמצם שבחרתם.

בשל העובדה שצמצמים פתוחים עדיפים בצילום מהסוג הזה, עומק שדה יכול להיות בעייתי כאשר הצלם ירצה להכליל אובייקטים בחזית התמונה. במקרה כזה רבים מהצלמים פשוט יצלמו את התמונה בשני חלקים. החלר הראשון, תמונה עם פוקוס על חזית התמונה ובחלק השני את שאר התמונות שירכיבו את שבילי החלב. בעריכת לאחר הצילום, מחברים הצלמים, בעזרת תוכנת עריכה את חלקי התמונה החדים (לדוגמא בפוטושופ).
אז לסכום נושא הצמצם, צלמו עם עדשה שיש לה צמצם 2.8/F או פתוח יותר. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך שבילי הכוכבים יבהקו חזק יותר.

פוקוס בעלטה

מנסיון רע ומר, אין דבר שובר לב יותר מאשר תמונה שהפוקוס בה אינו מדויק. עם הפוקוס זה הכל או כלום.
ואם כבר נוסעים רחוק , אל לב האפלה ומצלמים להנאתנו במשך שעות, כדאי שגם תיהיה חדות.
פיקוס בלילה , במיוחד בחושך יכולה להיות חוויה מייאשת ולא נעימה. הסיבה לכך היא שמערכת הפיקוס האוטומאטית אוהבת פרטים ואור , ושניהם חסרים במצב שלנו.
ובכל זאת ננסה בתחילה את הפוקוס האוטומאטי נשתמש בפנס כדי להאיר את הנושא בפריים שלנו. נתפקס על הנושא המואר כשהעדשה על מצב פוקוס אוטומטי וננעל. לאחר שקיבלנו פוקוס, נעביר את העדשה למצב פוקוס ידני כדי שהפוקוס לא "יברח". נצלם תמונה אחת לנסיון ונוודא במסך האחורי של המצלמה שהתמונה אכן בפוקוס כמו שצריך.
במידה וזה לא מסתדר שיטות הפיקוס אם כך תיהיינה אחרות. הראשונה היא שימוש בצג (LIVEVIEW) כאשר משתמשים בפוקוס ידני. בדומה לשיטת הפיקוס שמאמר המאקרו. יש לחפש נקודה בהירה כל שהיא ולנסות לכוון עליה את הפוקוס באופן ידני כאשר התצוגה בהגדלה מלאה. בחלק מהצגים ניתן יהיה לראות את הכוכבים ממש. במצב כזה פשוט ניתן להגדיל את המבט על הכוכבים ובעזרת פוקוס ידני לדייק.
אך לעיתים הצג אינו טוב מספיק בכדי להראות פרטים בחושך ואז ניתן לפנות לשיטת הפוקוס ההיפרפוקאלי. ישנם מספר אפליקציות שיודעות לחשב, בהתאם לצמצם הנבחר ואורך המוקד, מה היא הנקודה הקרובה ביותר שעליך לפקס עליה עלמנת להשיג פוקוס בעומק שדה אינסופי.
לאחר החישוב אפשר להאיר בפנס למרחק המשוער באופן אוטומטי, לאחר שנתפס יש להעביר את הפוקוס למצב ידני ולא לגעת יותר.
תמיד תוכלו לצלם ולבדוק את רמת החדות. הגדילו את הפרטים, בעיקר את הכוכבים שהתקבלו בתמונות. עליהם להיות נקודות חדות ולא כעיגולים רכים. הזיזו את טבעת הפוקוס מעט וצלמו בשנית. אך הכי חשוב, לא להלחץ ולעבוד לאט ולבדוק את התוצאה, עד שתצליחו.
במידה וישנו פרט בחזית התמונה שאינכם מצליחם לכלול בעומק השדה. תמיד ניתן לצלם תמונה נוספת של החזית בפוקוס, ולשלבן זו בזו בתוכנת עריכה.

למצוא את הקטבים

בוודאי שמתם לב שצורות שבילי הכוכבים נעים במעגל סביב נקודה מרכזית. תנועת המריחה בשבילי הכוכבים היא תנועת סבסוב כדור הארץ על צירו. בדיוק כמו בגלובוס , כאשר מרכז הסבסוב הוא בקטבים. אם תכוונו צפונה ותצלמו תמונת נסיון אחת, תוכלו בקלות לזאות את כוכב הצפון (פולאריס) במרכז המריחות שיתקבלו. את הצד הדרומי קשה יותר למצוא, כי אין נקודת יחוס סטטית כמו כוכב הצפון .

התרחקו מזיהום אור עד כמה שניתן

שמי הלילה הם בעלי אינסוף פרטים, וזאת לא הגזמה מילולית. ככל שהאזור בו תצלמו יהיה חף יותר מאור מלאכותי, כך יראו השמיים במלוא תפארתם. ההחשפות לפלא הזה היא חוויה יוצאת דופן בפני עצמה.
לפני כמאה שנים בוודאי היה ניתן לצפות בפלא הזה כמעט בכל מקום, אך כיום בישראל של 2016 כמעט ואין מיקומים בהם זיהום האור הוא אפסי. המקומות המוכרים הם מן הסתם בקצוות הארץ , בגולן ובנגב.
ובכל זאת אם זה מעיר קרובה או מפנס רחוב מחוץ לחלון החדר שלכם, זיהום אור ישפיע עמוקות על התוצאה הסופית של הצילום שלכם. זה לאו דווקא דבר שלישי וניתן לשלב זליגות אור כאלו באופן יצירתי למדי. רק זכרו שכל תוספת אור בתמונה מקצרת את משך החשיפה האפשרי בחשיפה אחת ארוכה ובוודאי תסתיר כוכבים רבים שיכלו להגלות בשמיים החשוכים לגמרי.
מזג אוויר – בהיר ויבש – כל צלם שמכוון את המצלמה לשמיים יודע כבר לבדוק את תחזית מזג האוויר לזמן הצילום. אם השמיים איננם פנויים ( מעוננים) אז כמובן שאין מה לטרוח ולצאת. גם כמות הלחות באוויר וכרמות הזיהום ישפיעו על הצבעים והאיכות שתתקבל. יש לחפש מקומות מרוחקים ומבודדים, עדיף בגובה ובערב בו הלחות נמוכה במיוחד.

צילום שביל החלב

שביל החלב הוא כינוי שניתן לגלקסיה ( צביר הכוכבים) אליו אנחנו משתייכים. בשל זיהום האור הרב שיש בעולם שלנו, במיוחד בחלקיו המפותחים, אין אנו רגילים למראה של שמיים זרועים בכוכבים. אלו נעלמים מעד מעטה של זיהום אור וזיהום אוויר. המפגש עם שמיים צלולים זכור לי לראשונה בסיני , ושם כמעט וחטפתי סחרחורת מהתלת מימדיות של השמיים.
צלמים רבים בוחרים לצלם את תופעת הטבע הזאת בשל היופי הויזואלי הטמון בה וגם בשל העובדה, שצילום נכון יודע לא רק להראות את הדבר המופלא, אלא להגביר אותו בכמה מונים ולהדהים את הצופים.
ההבדל בגישת הצילום הוא בשיטת החשיפה. לעומת הצילום בשבילי הכוכבים, שם רציתם למרוח את תנועתם. פה אנחנו מבקשים להקפיא את תמונת השמיים במקומה. בתמונה טובה של שביל החלב, בתקריב של מאה אחוז, הכוכבים הם לא יותר מנקודות חדות.
בעוד שבשל תנאי התאורה הנחותים יש צורך בחשיפות ארוכות. משך החשיפה , בצילום שבילי הכוכבים, הוא מוגבל.

חוק ה-500

לחוק זה שני שמות, חוק ה-500 . חוק זה בעצם עוזר לצלם לקבוע מהו משך החשיפה המקסימלי שניתן לחשוף, בהסתמך על אורך מוקד מסוים, לפני שהכוכבים מתחילים ליצר קווים ( מריחה). בעצם יש לחלק 500 באורך המוקד. התוצאה היא אורך החשיפה האפשרי בשניות.
אפשר ללמוד מזה שלצילום שביל החלב באופן הבהיר ביותר כדאי להשתמש בעדשה רחבה ככל האפשר. כך שבעדשת 14 ממ יהיה ניתן לחשוף 35 שניות וב50ממ רק 10 שניות.

מסקנות בנוגע לחשיפה

החשיפה בצילום שביל החלב מונעת קודם כל מחוק ה500. ובגלל שמשך החשיפה מוגבל ונרצה להשתמש בצמצם פתוח, יהיה צורך גם בהגברת רגישות המצלמה.
הגברת הרגישות תוציא פרטים רבים מאוד מתוך השמים האפלים. צלם בעל מצלמה עם יכולות גבוהות ברגישות גבוהה יקבל תוצאות מרשימות יותר. אין ספק שצלם בעל מצלמה מקצועית חדשה ועדשה רחבה קבועה ומהירה יוכל להראות את שביל החלב במלוא תפארתו.

איך מוצאים את שביל החלב

שביל החלב היא גלקסיה אחת מבין מיליארד כמותה. מערכת השמש, שכדור הארץ הנו חלק (חשוב) בה , גם כן נכלל בשביל החלב. אם כך, יש סתירה בין הדברים. איך ניתן להסתכל אל אופק השמיים ולהסתכל אל המרחק העצום ובו בזמן לומר שאנחנו שם. הגלקסיה היא בצורת דיסקית עשויה מצביר של מאות מילוני כוכבים. לדיסקית זאת יש שלוחות וכדור הארץ שוכן בקצה של אחת השלוחות. לעיתים צד מסוים של כדור הארץ פונה למרכז הדסקית, ןאז ניתן לראות את שביל החלב בברור ולעיתים הוא פונה כלפי חוץ ושם כמעט ולא ניתן להבחין בצורת הגלקסיה, היות וזה הקצה שלה.
אז עונת שביל החלב, בכל העולם מתקיימת מאמצע מרץ ועד אמצע אוקטובר כשהשיא ביוני . בזמן זה כדור הארץ פונה לכיוון ליבת הגלקסיה . בשאר השנה ניתן לראות את שביל החלב, אבל בצורה בולטת הרבה פחות. לגבי מיקום שביל החלב, הוא משתרך לאורך השמים מדרום ועד צפון ( שלא כמו הזהר הצפוני שמשתרך ממזרח למערב על המעגל הארקטי). מיקום מרכז הגלקסיה משתנה לפי מיקום הצלם על כדור הארץ. בכדור הצפני, העין תיהיה בדרום השמיים, בחצי הכדור הדרומי תיהיה העין במרכז השמיים.

למצוא חזית

בסופו של דבר, וכמו בכל צילום, קומפוזיציה טובה היא הדבר החשוב ביותר בצילום. הכוכבים, על הצורות השונות שניתן לצלמם. הם בדרך כלל יתפקדו כרקע. חפשו נוף מעניין שיכול ככב בחזית התשלום, כאשר השמיים המרהיבים מעליו. ניתן גם להאיר את החזית בנפרד בשיטת צביעה באור בעזרת פנס . זה בדרך כלל מצריך כמה נסיונות עד שהצביעה יוצאת מדויקת ויפה.עוד טיפ קטנטן – התאימו את אורינטציית הפריים לשביל החלב – כשהוא רק זורח ועדיין במצב די אופקי, צלמו תמונה אופקית. כשהוא כבר יותר קרוב לשיא גובהו ונראה כמעט אנכי בשמיים, עברו לצלם במצב מאונך.

רוצים ללמוד איך לצלם כוכבים ועוד הרבה מעבר ? מוזמנים להצטרף לאחד מהקורסים המדהימים שלנו בגליץ בית הספר לצילום, ולשדרג את הצילומים שלכם – 0774090280 או ללחוץ כאן – קורס צילום למתחילים

מדריכי גליץ, גליץ בית הספר לצילום.

כל הזכויות על הטקסט והתמונות שמורות לגליץ, בית ספר לצילום. אין לעשות כל שימוש כל שימוש ללא אישור מראש ובכתב. תודה.